
אין מדריך אחד… יש עולם שלם של הבנות, אין בן נוער אחד – יש עולם שלם של בני נוער, המאפיין של הגיל הזה הוא יכולת הגמישות המחשבתית, ההשתנות הגדולה, הבדיקה את גבולות "האני" והחיבור עם עוד בני נוער.
בימים האלה- מורגשת עוד יותר העובדה שבני הנוער צריכים את המפגש, יחד אתנו,
ובואו נהיה כנים- גם אנחנו איתם.
להדריך נוער זה מקצוע, זה המקצוע שלי, כבר מעל שני עשורים. הפכתי את המקצוע לשיטה, עבדו לי דברים ברמה אינטואיטיבית, זה ברור אבל רציתי יותר, ולא מצאתי אז שילבתי תיאוריה לימודים והרבה שעות ניסיון והנה הוא לפניכם.
המדריך להנחיית קבוצות בני נוער.
מנחים של נוער הם האחר המשמעותי הראשון, כשאנחנו נכנסים לתוך קבוצה, גם אם זה למפגש חד פעמי, למילים שלנו יש משמעות- וכמו שנאמר כבר, עם כח גדול באה אחריות גדולה.
המדריך שתקראו הוא הראשון מסוגו בעברית ויש להתייחס אליו ברצינות ההכרחית, זאת אומרת- לזכור שלא לוחות הברית מוגשים פה. יש לקרוא בו כדי לפתח עוד דרך של הסתכלות על הקבוצה שלכם, ולקחת את מה שמתאים. בחיי- אני לא איעלב, אפילו אשמח, יש לעשות בו שינויים כמו שאתם רואים את אופן ההנחיה שלכם, הקבוצה שלכם ובני הנוער שאותם אתם פוגשים, כמה פעמים העברתם להם בדיוק את אותו נושא של סדנא ב-17 צורות שונות? כי זה היה הצורך של הקבוצה? ועכשיו מגיע הצורך ה-18 והוא העבודה במרחב הדיגיטלי ועם זאת שמירה על הקשר האישי והערך המוסף שלנו כמנחים של בני נוער .גם בדיגיטל שמעניק תוכן, ובני הנוער יודעים לצרוך אותו גם בלעדינו.
למי מיועד המדריך?
לכל מי שאוהב בני נוער ומנחה אותם ורוצה לשכלל את אופן ההנחיה, וללמוד עוד שיטה.
לכל מי שמחפש להשתכלל עכשיו כי התפנה לו זמן וכי יש הבנה שצריך לעשות דברים אחרת.
מנחה קבוצות נוער הוא כל אדם אשר פוגש קבוצות בני נוער למטרות שונות ברגעים שונים (מנחים לכל הנושאים מורים, מדריכים, רכזי נוער, מנהלי יחידות נוער, מדריכי חוגים לנוער)
בתחום הנחיית קבוצות ולימודי ההנחיה אין התייחסות ספציפית להנחיית קבוצות של בני נוער, למרות שאנחנו יודעים כי הגיל הזה והדור הזה שונים ומשנים סדרי עולם, זהו תפקידם, יכולת ההשתנות שלהם את עצמם, הקשב והבדיקה של המציאות היא מהגדולות. זה הגיל. זה העניין, זה התרגיל והתרגול לפני עולם "המבוגרים".
אז מי הוא מנחה קבוצות נוער? אדם שמח, מאמין באדם, בעל יכולת לראות את הנוער והנעורים שמולו, ולהבין שתפקידו הוא בסך הכול להיות מתווך- של ידע וכלים, מתווך בין הנוער לעולם המבוגרים, מעניק שירותי תרגום לשני הצדדים לנוער ולעולם המבוגרים.

נערה עם שיער ורוד- סיפור לפני שמתחילים:
בחורה עם שיער ורוד נכנסה לכיתה, זה היה השיעור השלישי שלנו ב"תרבות הסלפי ובני הנוער". לפני כן לא ראיתי אותה. לשמחתי היא ישבה לידי, שיער ורוד, אנרגיה כתומה.
שמעתי כמה היא כועסת על השפיטה, על האמירה שכל העיסוק ברשתות החברתיות הוא שטחי כדי להיות כמו המפורסמים.
לחשתי לה בשקט-״תנסי שנייה לראות איפה יושב פה פער הדורות, תסבירי, אבל תהיי מוכנה גם להקשיב״
יצאתי מהשיעור ,סיכמנו שנשב אחת ליד השנייה-
איך היא אמרה?
"את תהיי המתורגמנית שלי …"
זאת עבודה מעולה להיות מתורגמנית.
אותה כוונה בשפה שגורמת להקשיב.
אותה עבודה, הגדרה נוספת…
מה התפקיד שלנו בתור מנחים?
לאפשר להם להאמין ביכולות שלהם, לתת להם את הכלים להגשים אותם, לגלות איתם יכולות חדשות, ללכת איתם הכי רחוק שאפשר (בלי לפגוע באף אחד כמובן) ובשום שלב לא לשפוט אותם.
למה המדריך הזה?
כי המדריך מייצר שיטת עבודה, תוך התייחסות לבני נוער.
מהי השיטה שליפה נכתב המדריך?
"שאני"-שיטה להתפתחות חינוכית חברתית נכתבה לפני כחמש שנים לאחר שני עשורים של עבודה בשדה קבוצות הנוער. בבסיסה רעיון מרכזי אחד: על מנת לייצר התפתחות חברתית כוללת ולייצר תנועה ושינוי על כל אחד מאתנו לשמור על המהות שלו כאינדיבידואל, ללמד אחרים וללמוד מהם. פשוט לא?
"כל המבוגרים היו פעם נוער, רק מעטים זוכרים זאת" (אנטואן דה סנט אכזופרי, הנסיך הקטן)
יאללה לעבודה!
שלב 1 : "שאני"
האדם הראשון שאתו עובדים בקבוצות נוער הוא "אני",
תפקיד המנחה יתפצל לשלושה חלקים-
1. זיהוי העמדה שלי כמנחה לגבי בני נוער, מה הם עבורי? באילו דעות אני מחזיק על נוער היום? מה מהדעות שלי מקדם אותם? מה מעכב אותם?
2. זיהוי המשתתף בקבוצה, מי הוא בן הנוער השותף לתהליך הקבוצתי? מה בולט ממנו החוצה? (מנהיגות, חוש הומור, ביישנות וכו') לאן הייתי רוצה ללוות אותו בתהליך האישי שלו?
3. מה התפקיד שהוא לוקח על עצמו בקבוצה?
אחרי שזיהינו את שלושת הדברים, אנו עובדים איתם בקווים מקבילים למטרה לשמה התגייסה הקבוצה.
הכללים לעבודה בשלב "האני"
– זיהוי המשתתפים
– הגדרת החדר לפי כללי המנחה (כללים טכניים והעבודה בחדר).
– עבודה תהליכית בתוך מחברת הקבוצה- רשימה שמית, תכונות שעלו, תהליך רצוי.
– מרחב נטול שיפוטיות.
– "האצבע הפולנית"- נשמע פשוט, אבל בבקשה קפלו את האצבע, גם אם ידעתם שזה מה שיקרה בסוף.
– אמפתיה ולא הזדהות. אנחנו לא המשתתפים/החניכים שלנו.
– הומור.
– שמירה על כל המשתתפים, גם אלו שנתפסים בעניינו כ"מנהיגים, חזקים, מובילים".
– עבודה בסוגי מתודות שונות, על מנת להצליח לראות דברים שלא ראינו מיד.
לא לשכוח, גם אנחנו היינו נוער, גם אם זה היה אתמול וגם אם זה היה מזמן.
איך זה עובד בשטח?
"ואני רק רציתי לשיר"- עבודה מונחית עם קבוצת אומנויות הבמה:
באחת מהערים השכנות לי, פתחו קבוצת אומנויות הבמה לנוער. התהליך היה מקביל, מלווה מקצועי לכל תחום ואחת לשבועיים מפגש עם מנחה קבוצות כאשר המטרה שהוגדרה הייתה גיבוש קבוצה. במפגש הראשון פגשתי 16 בני נוער- 12 בנות שחלמו על הכוכב הבא והפריצה הרב תחומית שלהן ו-4 בנים שבהם ישב שי, מתופף מחונן עם חיוך מקסים, שהודיע לי שהוא יושב פה "רק כי הכריחו אותו" וגם כי "זאת האפשרות היחידה שלי לקצת שקט מאימא שלי ומהמשימות בבית". על כל מתודה שהבאתי הוא סינן רצף ציני שנגע לגיל שלי, לחוסר ההבנה שלי את העולם בו הם חיים ואת העובדה שהוא בכל לא מקרה לא מתכוון להיות חבר של "אף אחת מהפרחות" שיושבות בחדר.
אתם בטח מכירים את הרצון לענות, להסביר למה הקבוצה שלנו חשובה, לענות באותה לשון צינית מושחזת. יכולות להיות המון תגובות אצל מנחים פחות מנוסים. מחוזקת בידיעה שהחדר הוא שלי, עניתי רק על מה שהיה קשור, ברצינות מלאה. גם כשזיהיתי את הטון הציני.
במחברת הקבוצה שלי (מנהלת מחברת קבוצה עם הבנות, תובנות ומחשבות על כל קבוצה) כתבתי עליו, את מה שראיתי מעל פני השטח, התפקיד, מה נדמה לי שאני מזהה ומה התפקיד שהוא בחר לבוא אתו אל הקבוצה.
במפגש השני, התבקשו המשתתפים להביא קטע מאמנות במה שיציג את מה שעבר עליהם השבוע. שי בחר להראות קטע יו טיוב שלו שבו הוא שר את "אימא" של ריקי גל. החמאתי לביצוע וכשהקבוצה שאלה איך זה מתקשר לשבוע שלו, הוא אמר שלא בא לו לדבר והשארנו את זה ככה. עד למפגש הסיום, שי הלך והשיל קוצים, גילה חלקים מחייו הפרטיים. היכולת שלי כמנחה להביא אותו לשם הייתה ביצירת מרחב בטוח, לא שופט ובהגדרת התהליך האישי של שי יחד עם התהליך הקבוצתי.

שלב 2: "שאתה"
בשלב זה המנחה צריך לגרום למשתתפים לראות את האחרים בקבוצה ולהבין מה יש להם לתת לו כדי שיתפתח. הורגלנו לחשוב על אינטרס כעל מילה גסה, אך האם כך? בשלב זה אנחנו משלבים אינטרסים, חושפים אותם מעל לפני השטח.
לכל אחד מהמשתתפים בקבוצה שלנו קיימת מוטיבציה שונה לעצם הימצאותו.
כשאת בת 15 המוטיבציה שלך יכולה להיות כי הבן הכי חתיך בשכבה נמצא. וזה בסדר. כשאתה בן 15 הקצב שלך הוא מהיר יותר ואם לא תבין מה יוצא לך מהקבוצה, האפשרות שתישאר בתהליך היא פחותה.
כשאת בת 16 כמויות האנרגיה שלך הן בלתי נדלות, אבל אם בצד התהליך הדינמי לא תהיה עשייה עם תוצרים הסיכוי הוא שוב קלוש.
כשאת בת 14 וחצי אם המנחה אומר מילה שתישמע לא אמיתית או מתנשאת ותזהי את הזיוף הסיכוי שתישארי הוא קלוש.
כל אלה הם טובים יפים ונכונים בשלב הבא, אנחנו לא נפחד לדבר על האינטרס שהביא אותנו לפה. בצד זה נדבר על אפשרויות הגדילה שקבוצה נותנת לי.
הכללים לעבודה בשלב האתה:
– העלאת המוטיבציות השונות להשתתפות לשיח קבוצתי- בואו נדבר על זה, כל מוטיבציה היא לגיטימית.
– הכרות קבוצתית עם ה"אני" של כל אחד מהקבוצה .
– יצירת זוגות למשימות התפתחות משותפות.
– עבודה בציר רגשי, היכרות מעמיקה יותר- שיח רגשי עם בני נוער הוא מחויב, זוהי שפה שהולכת ומתרחקת מהם.
– מציאת סיפור אישי משותף- קונפליקט והתגברות.
– עבודה פרקטית על תוצר כשכל אחד מהמשתתפים מביא את ה"אני " שלו.
– תרגול מתודות קבוצתיות שונות.
– תזוזה של המנחה ממרכז החדר, נתינת מקום לקבוצה להשתתף בהובלה.
– עבודה במרחב קבוצתי נטול שיפוטיות (לא רק המנחה).
מן העולם האמיתי-סיפור להפגה:
למה לי פוליטיקה עכשיו? או – יש נושאים שעדיף להשאיר מתחת לשטיח.
עבודה מונחית עם קבוצת מתנדבי שנת שירות.
מדובר ויסופר על אחת מהקבוצות האהובות עלי… בדרך כלל, אני שותפה לתהליך השנתי שלהם רק מאחורי הקלעים. הפעם קבענו סמינר, בדיוק השלב בשנה שבו הפוקוס צריך לזוז מהמנחים שלהם אליהם. לכאורה אותה מוטיבציה, בני נוער מתנדבים, שינוי, יצירת ישראל אחרת. אז לא. כמספר המתנדבים, כך מספר המוטיבציות.
מפגש ראשון בסמינר, מדברים על המוטיבציות, והנה הפיל הראשון בחדר- כולם מנהלים שיח בשפה רגשית, אף אחד לא מדבר על רגשות. הם קבוצה תהליכית-מגשימה, עובדים יחד, ישנים יחד, הרבה יחד. אז איפה אתם מרגישים?
אני עוצרת את השיחה ומשקפת. נקי. בלי שיפוט. שימו לב למה שקורה פה. חלקם ממש נרעשים, איך זה יתכן? התנגדויות מופנות אל המנחים הקבועים שלהם, ורק אני מחייכת. שלב ה"אתה" בו הם נמצאים הוא בדיוק הזמן לקונפליקט עם מנחה. ויפה שעה אחת מדויקת לעניין הזה. נותנת מקום לרגשות של כעס ואכזבה בלי לאסוף את הדיון חזרה ומשחררת להפסקה.
למה בלי לאסוף? כי סמינר קורה בהפסקות… כי זמן עיבוד של מפגש הוא לא תמיד בתוכו, דברים צריכים לשקוע. חוזרים פנימה ואני משנה את נושא השיחה, עובדים בזוגות, לכאורה, הרחק מהמוטיבציות, בפרקטיקה- לפי התוכנית. שנייה לעוד רובד הכרות.
אנחנו עובדים קשה ביומיים האלה, בעיקר הם. אני זוכרת מה השלב שבו הם נמצאים. עוסקת במתודות מגוונות, שיקופים לא מתנצלים, לא מרחמים, מציאות- ההצגה שלה. שואלת שאלות קשות על הרצון שלהם להיות יחד. מחייבת הסתכלות פנימה ולא שוכחת בשום שלב לשקף להם כמה ה"אני" של כל אחד מהם הוא חזק. בדוגמאות קונקרטיות. בסיומו של החלק שלי, קיבלתי מהם מתנה, הם הנחו את המעגל האחרון. יצרו מרחב חדש, "אנחנו"…
לא, לא פתרתי את כל חילוקי הדעות, שנת שירות זאת מעבדה קשה, אבל הם יצאו עם ידע רחב יותר אחד על השני ועל המוטיבציות, ואני מקווה שהיכולת לשאול על עצמם עוד שם, גם בלי עזרת מנחה…
שלב שלישי: "שאנחנו"
זהו, אנחנו בשליש האחרון של העבודה. מתוך שני השלבים הקודמים יש ליצור משהו חדש, שמתאים רק לקבוצה הזאת. ה"אנחנו" שלה.
ציינתי בפתיחה- אותו נושא, קבוצה אחרת, צורה שונה.
קבוצות השייכות של בני הנוער בעצם מעצבות את זהותם הנוכחית והעתידית (חלק גדול מהקבוצות הן בכלל במרחב הווירטואלי, וכן!!! הן קבוצות קיימות. וכן, המדריך הבא יעסוק בהנחיית קבוצה וירטואלית). עכשיו מתפקידנו כמנחים להפוך את חווית ה"אנחנו" לחוויה מלמדת וישימה, זהו סיום התהליך, עוד רגע ממש ניגע במפגש הפרידה שלנו, אבל עכשיו אנחנו מייצרים ספרייה משותפת.
הכללים לעבודה בשלב ה"אנחנו"
– הגדרת עשייה קבוצתית משותפת תוך הבנה של דברים שיש לכל אחד לתת וגם מה הכלים שהוא היה רוצה לקבל.
– התנסות פרקטית: גם כתיבת שיר משותף, יצירת קולאז' לנעורים, תכנון מסיבת סוף השנה.
– שלב המשוב: הענקת שיקופים ככלי מקדם את הקבוצה על ידי חברי הקבוצה.
– "לקחת פסק זמן ולא…": זמן קבוצתי שמוקדש להנאה (תאמינו לי לטובת ההנעה).
– העמקת השיח הרגשי: והפעם על איפה התחלנו ואיפה אנחנו עכשיו.
– עשיית זום-אין על כלים שניתנו ע"י המנחה (גלויים וגלויים פחות, לדוגמא: זוכרים שעשינו את… אז הכוונה הייתה שתלמדו את…).
– התייחסות לכוחות הקבוצתיים.
– הומור.
– תהיו דרך הגב- אל תמשכו מקדימה, רק שידעו שאתם שם.
קחו כמה טיפים פשוט לגזור ולתלות:
– פני הקבוצה כפני המנחה- הצוות, הסגל.
– קבוצה סוגרת תהליך כמו שהיא פתחה אותו.
– התנגדות למנחה היא חשובה, אם אין לכם כזאת תייצרו.
– כשקיבלתם התנגדות, תגידו יפה תודה בלב.
– תהיו כנים. לא כמו סיסמא. תהיו כנים כי בני נוער מזהים זיוף.
– אם שאלתם, תקשיבו לתגובה. תקשיבו ואל תתכננו את התשובה שלכם.
– אל תדעו הכול (ע"ע 5). זה בסדר לא לדעת, זה אפילו אנושי.
– תנו להם לתהות ולטעות במסגרת הקבוצה, עדיף פה.
– אם נפלו במסגרת התהליך- אל תתקנו, תשאלו שאלות ביחד. יחליטו יתקנו.
– תשמרו עליהם, שימו קוים ברורים בעברית- גבולות!!! גבול הוא דבר מגן.

אז מי אני? ולמה נדמה לי שאני יכולה לכתוב שיטה וללמד אותה ?
נעים מאוד, מיכל סלע טרבלסי, מפתחת שיטת "שאני" וחוקרת את תרבות בני הנוער כבר מעל שני עשורים. נמצאת בשטח כל הזמן, מתעדכנת, לומדת, מתקדמת, מקשיבה ומתווכת. אחרי שנים כשכירה בחינוך הבלתי פורמלי הבנתי שיש לי דרך להנחות, לפתוח לבבות ולעשות תהליכים.
איך?
כמו שכתבתי למעלה, מתוך אהבה לגיל הזה, לאנרגיה שלו, מתוך הבנה שיש לנו מה לתת להם וכדאי שניתן. תיכף ממש הם יקבלו פה את ההחלטות, אז כדאי שהן תהיינה החלטות שוות וטובות (ושקצבת הזקנה תהיה ראויה ומכבדת את שנות העשייה שלנו) ובענווה. אני שמחה ללמד ואני תמיד שמחה ללמוד.
אם הייתי מחפשת עובדים שיצטרפו אלי מי הם היו?
כאלה שלא מקבלים את הדברים רק כי אמרו. חושבים יוצרים יוזמים. כאלה שיש להם אש ליצור אוויר, להבין מים, לחבר אליהם עוד אנשים ואדמה כדי לבצע- בקיצור אוואטרים.
מקווה שהקריאה הייתה שווה את הזמן,
שלמדת ואת/ה יכול/ה אפילו ליישם חלק
אז שתצטרפו אלי? יש קורס שמלמד….