יש נושאים שלא מתאים לדבר עליהם, זה לא מקובל זה לא מכובד, הרבה פעמים אנחנו משתיקים נושאים מסוימים בבית.
משדרים מסר למתבגרים שלנו שיש בושה. אני ידועה בתור מדברת, אולי נטולת פילטרים. ביום שישי הייתה סיטואציה כזאת בארוחת ערב משפחתית מורחבת, אני דיברתי על הקשיים בבית שלנו, ביציאה משם גם המתבגר וגם בן הזוג שאלו "למה היית צריכה להעלות את זה?"
אז חשבתי שזה סופר חשוב לי לכתוב על זה. כי בעצם למה יש נושאים שמותר ולגיטימי ונעים לדבר עליהם ולמה יש כאלה שלא? למה אנחנו כל כך שומרים על עצמינו? ואני לא מתייחסת פה לקונפליקטים או לדרך הניהול שלהם ואיך אני מתמודדת עם זה. אולי בפעם אחרת אכתוב…
ממש על סיטואציות שבהן אני מתביישת כי זה לא מקובל לדבר על...נושאים שהם טאבו.
מיניות, קושי כלכלי, דברים שנתפסים ככשלון או חוסר הצלחה התקפי חרדה, התמודדות נפשית… הפחד שנתפס בעיני עצמינו והעולם כלא מספיק חזקים נחמדים או טובים, כמעט כל הסיטואציות שקורות במשפחות הכי טובות ומושתקות.
אנחנו מתכסים בחומות מגן עוטים שריון וחיוך ומודיעים שהכל בסדר. לפעמים אפילו לא מודים ביננו לבין עצמינו שמשהו לא בסדר.
אם אני אקביל את זה לעולם ההורות וגיל ההתבגרות, זאת אנחת הרווחה שנשמעת בקבוצת הורים כשאחת המשתתפות מספרת על ויכוח עם המתבגר.ת שלה שגרם לה להרגיש כעס נוראי או רצון לברוח מהבית. מתחילים חיוכים קטנים של הזדהות ומשפטים של "וואו, חשבתי שרק אצלי זה ככה"
לעבוד (וכן אני אשתמש במילה לעבוד) בהסתרה דורש מלא אנרגיה, מבטל את העובדה שמותר שיהיה קשה, מותר לא להצליח, מותר להתחרט, מותר כמעט הכל (חוץ מלפגוע באחרים בכוונה) אנחנו שמים שכבות על שכבות, מסתירים גם מעצמנו מתרחקים.
אם אני מדברת על הקשיים שלי, חוסר ההצלחות, פחדים, אני מפנה מקום להסתכלות על חלקים נוספים בחיים שלי. כי אני מבינה שהקושי הוא במקום אחד. ואני יודעת מעולה שיש קשיים מפחידים מאוד. אני יודעת שיש א.נשים שמתרחקים מאנשים שקשה להם. (השבוע קראתי שני פוסטים של חולי סרטן על חברים שזזו מהם… תכל'ס פוחדים להתמודד בעצמם, זאת לא מחלה מדבקת)
למה לדבר על הקשיים שלנו?
כי לדבר פירושו שהכרנו את בקושי ומכאן אפשר לראות מה למדנו ממנו מה הבנו ואיך הוא מקדם אותנו.
כי אם נדבר ההסתרה תשתחרר, הקושי הופך למשהו נוכח ולא מוסתר. כל מה שבאור קל איתו יותר. יש תחושת הקלה בלדבר.
כי אם נדבר אולי יש למישהו (פרט לאוזן קשבת) עיצה רעיון זוית נוספת שלא חשבנו עליה.
למה עוד בטח כשבבית יש מתבגרות ומתבגרים?
כי זה מודלינג חשוב!!!!
שמצביע ומלמד את העובדה שבני אדם וחווה הם גם וגם וגם
כי גיל ההתבגרות גם ככה מלא "בבושות" שלא "נעים" לדבר עליהן. (ציונים מיונים יחסים מיניות דימוי גוף …להמשיך?)
דברים קורים, לעיתים אני אחראית על יצירת הקושי לעיתים הנסיבות הרבה פעמים השילוב בין השניים.
לדבר בלי להסתתר מאחורי בושה אשמה ועוד מערכות הסתרה זאת הדרך בעייני.
אם לא מדברים כדור השלג שטיפחנו ידרוס אותנו. וחבל, רובינו אנשים ממש סבבה. כדאי שנהיה בסביבה.
יללאה,
תרימו טלפון למישהי או מישהו שתפו בקושי שיש לכם.ן עכשיו
כי הקושי הוא לכרגע, גם אם הוא נראה נצחי.
ואם לא בא לך להרים טלפון לסביבה הקרובה, תמיד אפשר לשלוח לי בהודעה פרטית.
שבוע מעולה,
נתראה בפלטפורמות או בפיזי…..
מיכל
אחד הפוסטים החשובים והמדויקים שקראתי לאחרונה. תודה ותמשיכי לנחות תוכן נחוץ ומעולה.
תודה רבה רבה על התגובה
אוהבת