אם אנחנו מכירים כבר איזה זמן, אז העובדה שמילים הן הכח שלי וגם הכלי שלי ממש ידועה לך.
אם לא נעים מאוד, מיכל חובבת מילים ותוכן כתוב. ככה אני.
אם זה יכול לבוא בפרינט עם ריח של עיתון מה טוב. כמה הרגלים נעימים של עולם ישן שאני עוד נהנית מהם.
אז השבוע, נעמדתי לי בצומת ספרים, בחיי שלא התכוונתי לקנות כלום רק לעמוד ולהסניף קצת פרינט.
בכלל אני חוסכת, כי מי יודע מה עוד יבוא עלינו, וגם לא רציתי להראות מקומטת בסוף העולם ולכן שנייה קודם רכשתי שני קרמים ממצקים. עכשיו צריך לזכור למרוח אותם לפני השינה ואני מוכנה לגוג.
ולא שכחתי ח'. גוג מגוג ומגוג.
אבל אני סוטה מהעיקר.
בקיצור בעודי עומדת שם מסניפה פרינט ולוקחת אל היד ספר קריאה שיהיה למיטה, אחרי שאמרח קרם ממצק כמובן, אני נתקלת בספר סגול, במדף הספרים לשיפור העצמי, שנקרא "ההזדמנות" של יובל אברמוביץ'.
ועכשיו הזמן לגילוי נאות. אני מחבבת את יובל אברמוביץ' רק ואך ורק בשיר שלנו. מאז הוא מעצבן אותי, מציק לי, הייתי בהרצאה שלו, לא חיבבתי את השיטה האמריקאית מידי לטעמי והרשימות שלי הן אחרות. לא משנה. המתבגרת כאן צופה בשיר שלנו על בסיס קבוע בלופים ואני מחבבת אותו. וגם לפני שבועיים בטעות נתקלתי בפוד קאסט שלו עם יהודית כץ, אני ויובל בחוויה מתקנת, זה מה שאני באה לומר.
רכשתי את הספר. לא סיימתי. אני קוראת. וכרגיל מה שאני קוראת אני מיד מעדכנת לו גירסה לעולם שלנו.
"הורים מחוברים- עדכון גירסה".
ומזמן כבר כתבתי שרגשות אשמה וחרטה הם בזבזן אנרגטי, שבגדול אין לנו מה לעשות איתו.
אבל- הספר עשה עוד סוויץ' בחשיבה (ותודה יובל, אני ממש עושה את התרגילים, באת לי בול בזמן).
אז עשיתי/ אמרתי משהו למתבגרת שלי שאני מתחרטת עליו. קורה. לטובות ביותר. מה עכשיו? עכשיו אני אוכלת לעצמי את הבריאות? אני מפצה בכל דרך אפשרית? אני מבהירה לה שאני אכולת חרטה וככה זה הופך להיות כפתור הפעלה שלה מולי ולנצח אני גם אתחרט וגם אשלם?
או: או שאני רואה באירוע הזדמנות ללמידה שלי ושיפור התקשורת שלי איתה, מה שיקדם את מטרת העל ההורית הנצחית שלנו- תקשורת!
אז הזדמנות. ואני משתדלת לקחת אותה בשתי ידיים.
מוכנה לתרגל רגע? כי בשאני כמו בשאני מתרגלים בשלושה שלבים:
אני-
מה הם האירועים שעליהם אני מתחרטת בקשר למתבגר.ת שלי (כאלה שהיו באחריותי)
האם יש דמיון בין האירועים?
(אצלי הקו המשיק הוא פה ג'ורה, יש דברים שעדיף לסתום, וגם כשאני מאוד לחוצה אני אוסרת דברים בלי פרופורציה ופוגעת בה.)
האם אני בכלל מעוניינת לשנות את הדפוס הזה אצלי?
את.ה-
המתבגר.ת שלי.
האם היא מזהה את החרטה?
האם היא מנצלת את הכפתור?
האם היא מתנהגת באופן שבו אני לא אוהבת בי?
אנחנו-
אם החלטתי לנסות ולשנות, זמן להחליט ביני לביני מה אני עושה חדש, אחר, את מה אני מתרגלת.
איך הוא יקדם את הבית?
איך הוא משפר את היחסים?
איך נראית ההזדמנות.
אז יש פה הזדמנות למליון דברים: לפחות שלושה…
הזדמנות לרגע בדיקה עם עצמי, חשיבה וכתיבה. כן מילים זה תענוג, ואם אפשר מחברת ועט.
הזדמנות להתבוננות.
הזדמנות לשינוי והזדמנות לתקשורת מיטיבה.
אין מה להתחרט, יש מה להפוך להזדמנות. והנהה עוד הזדמנות לקשר טוב יותר עם המתבגרות שלנו. והזדמנות ללמד אותן לשאול שאלות, לגשת, לדבר, לקחת חרטה ולהפוך אותה להזדמנות.
אני לא יודעת אם זה בדיוק מה שיובל אברמוביץ כיוון אליו, אבל אני יודעת שניתנה לי הזדמנות לקרוא להעסיק את המח שלי באיך לקדם את כולנו, לשלוח אליכם, לתת לכם הזדמנות לנסות משהו חדש, עוד הזדמנות למערכת יחסים חזקה יותר.
אז תודה.
אם הקרמים יעבדו כמו הספר אני מבטיחה לדווח.
עד אז תשתמשו במילה הכתובה כדי לשלוח לי את התרגול בחזרה ואני אגיב בשמחה.
ושגוג יעלם ושנחגוג את סיום המלחמה שחרור החטופים בהקדם.
מיכל