כולם או אף אחד? בעצמי או ביחד?
אני הולכת לכתוב רגע את מה שעלול להתפרש כדבר והיפוכו, גם כולם וגם לבד. אז רגע איך זה מתכנס?
ואיך זה מתכנס אצל מתבגרים?
וכמובן, את התפקיד שלנו כהורים.
שנייה נלך אחורה למה שאנחנו כבר מדקלמים – אצל מתבגרים חברים זה סוג של אלוה
כולם, כולם עושים, כולם קונים, כולם בטיקטוק, לכולם מרשים.
כן, זה מרשים כמה חשיבות יש לבחוץ. ואני כותבת את זה בלי טיפת גיחוך או ציניות.
אבל, כי אני לא יכולה בלי, אני מוסיפה את האבל.
בואו נחליף רגע את המונח כולם במושג עדר. אני יודעת הוא עושה קצת אי נוחות, לא נורא. ננשום את זה.
לעדר יש מנהיג, רועה צאן, מתווה דרך, תבחרו את מה שעובד לכם הכי טוב בשביל הדימוי.
כשהוא נעלם העדר מתפזר, לא ממש יודע לחזור בבטחה.
אז ככה זה גם בקבוצה החברתית של המתבגרים שלנו.
אם אני בוחרת משהו רק כי כולם, אני ממש יכולה לפספס אותי.
את מי אני את מה אני רוצה, מה מתאים לי, מה מקדם אותי, מה נעים לי…
בקיצור את מי אני.
אז מה עדיף זאב בודד?
לא! ממש ממש לא!
עדיף ביחד, ביחד כדי ללמוד מהאחר כדי להסתכל עליה, להקשיב לראות
ועכשיו עכשיו לעשות את מה שמתאים לי.
לעשות את מה שמתאים לי, להגיד את מה שאני רוצה להגיד, להישאר עצמאית ונאמנה אלי.
ביחד, בתוך החברות, חברות שהיא גם מקום לבקש בה עזרה (על זה בהרחבה בפעם הבאה).
הרבה פעמים הם (וגם אנחנו) לא מעיזים לעשות דברים באומץ,
לא כי הם לא יכולים, פשוט כי כולם לא, ולא מקובל ולאומץ יש מחיר.
אבל גם יש לו רווח גדול. הרווח הוא להיות מי שאני.
תענוג משובח.
וברור שעכשיו בא גם האיך עושים את זה בתור הורים,
כי אם לא תתרגלו על עצמכם איך תלמדו אותם להשאר הם מול כולם?
בשאני כמו בשאני שלושה שלבים-
קדימה דף ועט…
- אני (יעני ההורה, יעני הקורא) –
מי אני ומה יש בי שמעניק לי את הבטחון לעמוד מול גלי העדר ולבחור את מה שמתאים לי?
(אני לדוגמא, יודעת שיש בי את האמונה בעצמי שאדע לנסח את המחשבה השונה שלי בלי לפגוע במכוון באף אחד,
אני גם יודעת שאני סקרנית , אני יודעת שאני חייבת להשאר אני אחרת אני מתוסכלת מעצמי ומסתובבת ממורמרת,
כבר עמדתי על שלי מול עדרים שונים והשמיים לא נפלו, אפילו הם נשארו חברים שלי…).
2. את.ה (יעני המתבגר.ת) –
את אותו דבר שעשינו עם עצמינו עושים איתם, משקפים להם מה יש בהם כדי לעמוד על שלהם, נותנים להם
לתרגל בחירות עצמאיות, גם מולנו, כדי שהם ילמדו לעמוד על מה שמתאים להם. (לא אמרתי מסכן חיים
ולא אמרתי בלי גבולות).
3. אנחנו –
השמטת המונח אבל תראי איך כולם עושים, או למה את לא יותר כמו אחותך, או אצלנו בבית, והכנסת השאלות
"מה מתאים לך?" מה את בוחרת?" או "בואי נדבר על ביחד נסתכל מכל הכיוונים ובסוף תבחרי".
לעדר, לקבוצה, לחברים יש תפקיד סופר חשוב בהתפתחות של האני. בהבנות של מי אני ומה באתי לעשות כאן,
בלמידה, בהתפתחות.
משפט לסיום: החבורה שלי היא תמיד מקפצה עבורי. עבורי הוא כל אחד ואחת.
תרגול נעים.
מיכל
רוצה את זה בסאונד עם מקום לשאלות ותשובות שלי-
אפשר הרצאה חד פעמית אצלך עם עוד הורים
אפשר סדנה של כמה מפגשים (וזה לאמיצים כי שם ממש עובדים)
אפשר ליווי אישי בזום או בפיזי (וזה אחת על אחת רק אני ואת.)