לכל אחת יש את האחד הזה שמדרבן אותה להגשים חלומות בלי שהוא יודע בכלל שהוא מגשים לה את החלום, ככה מרקו. באחד מימי השפל של התקופה הזאת הוא התקשר והודיע לי שאנחנו מקליטים פוד קאסט, כי הורים בבית, נוער מאבד את זה ואולי כדאי שנדבר "שאנית". מה זה אומר לדבר "שאנית"? זה אומר קודם כל לדבר. לדבר באמת את הדברים, וזה אומר גם לשתוק ולהקשיב. לדבר "שאנית" אומר להבין שגיל ההתבגרות היה ועודנו זמן של צמיחה, של בלבול של התרגשויות של סערת רגשות כל הקשת. כל הקשת. פעם אולי אכתוב את המילון של "שאני". המושג המרכזי הוא "דרך הגב" להיות רשת ביטחון.
מרקו היה חניך שלי פעם, מאז הוא איש חינוך בעצמו, הוא חד משמעי מאוד, דעותיו מוצקות. ואני זקנה יותר ממנו ופחות חד משמעית. זה הופך את הפוד קאסט למעניין בעייני.
אני מצרפת את הלינק לפוד קאסט האחרון, על זוגיות בעולמות של בני נוער- מרקו שאל מה הם בכלל יודעים על אהבה, אני אמרתי שאין אהבות כמו של בני נוער, כל אחת שתבוא אחר כך תהיה כבר מכוסה בטלאים, קצת אובדן התמימות.
וכמו בכל פוד קאסט העולמות מתערבבים כי אי אפשר לדבר על זוגיות בלי לדבר על "העצמי" על ההורים שלנו, על החלקים הפוגעים. 32 דקות מדברים "שאנית".
תודה מרקו. הקשבתי לנו. יצא יופי.
