בחלק מהפעמים שבהן אני מתיישבת לכתוב ונמצא לידי אחד מהמתבגרים הפרטיים שלי אני מתייעצת איתו. שואלת את דעתו כדי לקבל עוד זוית. אני ממש רוצה שהיא תבוא לכאן, נעשה את זה אחרי התכל'ס.
כבר כמה ימים אני מסתובבת עם הרצון לכתוב לך על חלומות של בני נוער, למה הם חשובים והאם ואיך מעודדים חלימה.
התכל'ס:
אני כרגיל אתחיל מהסוף.
לחלום זאת פעולה אקטיבית, היא יושבת על דמיון ועל אופטימיות. זה לא עניין של אישיות, זה עניין של תרגול מיומנויות שקיימות אצלנו מגילאים צעירים. משחקי דמיון ידועים כחשובים להתפתחות של ילדים בגילאים צעירים.
הבית מעודד משחקים כאלה, הגן, הכתובים.
מה קורה כשהם יוצאים מגבולות אזור המשחקים אל היום יום- או
איך (בלי להתכוון) מכבים חלום:
"זה לא באמת יקרה"
"לא חבל על הזמן שלך?"
"תתעסקי במה שחשוב כרגע"
"תזהר, זה כל כך מסוכן"
ועוד משפטים מהסוג הזה, שבאים מתוך כוונה טובה, מתוך הרצון להגן עליהם מפני אכזבות, שברון לב.
משפטים שבאים מהנסיון שלנו, על חלומות שלא עבדו כמצופה. מתוך הרצון לעטוף אותם ולחסוך מהם.
אני רוצה להציע עוד דרך להכין אותם לחיים, בטח לחיים של עידן משתנה, להחזיר את הדמיון, לחלום בהקיץ, לחלום בקול, לחלום.
איך?
מתחילים בעצמנו- בודקים את החלומות שחלמנו, מה למדנו מהם, מה הוגשם, מה נשאר, מה נדמה לנו שהוא החלום שלנו כבר שנים ובעצם נשאר אצלנו רק כי אנחנו רגילים להגיד שזה החלום שלנו.
עוד מצרך לסל, פנקס עט ולכתוב את הדברים.
בבית, במרחב הלא מדובר (למשל תמונות, משפטים שתולים בחדרי משפחה ושירותים, תמונת הקבוצה של הווטסאפ המשפחתי) מפזרים משפטים מגרי חלימה.
למשל ככה מעל הראש בשירותים איזה Dream big .
כשהם אומרים מה בא להם, למשל "איך בא לי לטוס לתאילנד" תחכו עם ההסבר על למה חו"ל עכשיו זה לא לעניין.
כשהם אומרים "אני רוצה להיות בסיירת מטכ"ל" "אני אהיה כוכבת רשת" תחכו עוד שנייה עם התגובה שמחזירה לאדמה.
מה כן?
תתחילו בלהגיד מילים שמגדילות את הביטחון, שמנכיחות את גדולתו של האומץ לחלום ולהביע בקול. (אליפות, כיף לשמוע, תענוג איתך)
תמנעו מלהגיד "אין דבר העומד בפני הרצון" מה שאת רוצה את בטוח יכולה" זאת לא תמיד האמת. וגם זו מעטפת.
תלמדו את חוק התשעים עשר-
תשעים אחוז עליכם על מה שתשקיעו מעצמכם
ועשרה אחוז העולם הבחוץ, הנסיבות.
לפני התשעים אחוז, הפירוק של החלום למטרות. תשארו עוד קצת בחלומות. כמה נעים שם. תדמיינו איתם איך זה ירגיש לעמוד בטקס קבלת הכומתה, או לשבת מול השקיעה בקופנגן או…. תשתתפו בדמיונות על ההגשמה.
תנו לזה המון מקום.
איך לפתח שיחה על חלומות?
אפשר פשוט לשאול- אם לא היו לך מגבלות (זמן תקציב וכאלה) מה היית עושה?
(הנה הגיע החלק של בכור תוניס אהוב ליבי)
שאלתי פשוט, מה החלומות שלך, לקח לו שנייה לענות.
ואז הוא אמר את מילת המפתח "כרגע" (זאת המילה, כרגע, בזמן הזה, עכשיו) "אני חולם להגיע לסיירת מטכ"ל".
שאלתי איך החלומות הקודמים שלו באים לידי ביטוי בחלום העכשווי. ואז הוא אמר את המשפט השווה מהכל-
"אמא, אני חולם, אני יודע לאן אני רוצה להגיע, פשוט לא שם את הדברים בתבנית של כישלון או הצלחה. אני רוצה להגיע לסיירת מטכ"ל, אני חולם ואז מחליט מה יהיו הפעולות שיקרבו אותי לשם (לחלום) את מבינה, יש הבדל בין חלום למטרות."
עוד קצת דיברנו והלב התמלא ועלה על גדותיו כשבכורי אמר:
"תראי את כל הזמן עושה כדי להגשים את החלומות שלך, רואה טוב בלי להתעלם מהקשיים, נרא'לי (נראה לי) שככה חינכת אותי."
אז נראה לי שהוא יודע. לחלום.
אני לעיתים עוצרת כדי לחדד את המיומנות הזאת אצלי ואצלם כדי שתשאר.
לחלום זה כישור. ולדעת לחלום בעולם שברור שהוא משתנה זה כישור שחשוב ללמד ולפתח אותו.
מאחלת מלא חלומות
גדולים קטנים
חלומות בלי מגבלות
שחוצים את התקרות.
תחלמו. זאת מיומנות.
שלכם, מיכל.