נדבי, זאת יומולדת מיוחדת, בעיקר כי אתה נחשב חוקי.
עוד הרבה לפני 18 קיבלת החלטות ועמדת מאחוריהן, ניתחת מצבים, בדקת מה אתה ומי אתה ומה מתאים לך. יכול להיות שאתה כבר בוגר? עוד לפני החוקיות?
ועדיין. מאז שנולדת, בכל שנה אני דואגת לך יותר. לא בגללך. אתה אדם אדיר וחכם. כי מסביב הקיצוניות חוגגת. ואם יכולתי להשאיר אותך קרוב אלי, להשכיב אותך לישון בשמונה וחצי שנקרא סיפור ביחד ולדעת שאתה מוגן בסביבתי. אני מעדיפה.
בשנה שחלפה, אתה משענת עבורי, רגיש וחכם עם פלייליסט שרואה אותי ואת ואבא. עם רדאר לדמעות שלי שתיכף מגיעות. עם חיבוק ועם כתף.
והיי- זה אולי נראה לך טבעי כי זה אתה. אבל זה לא. להיות כל כך רגיש, להוריד ציניות למינימום, לחבק כשצריך וגם כשמתחשק. לי בעיקר.
אהוביק. אתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי. בזכותך אני אני. בזכות העיניים הטובות, הצחוק המתגלגל, ראיית הטוב, האנושיות, אתה הדבק שלנו.
וכן נדבי, אני דואגת. מבקשת ממך שתמשיך לבדוק טוב טוב מה מתאים לך ולמה, האם זה כי כולם או האם זה אתה. האם זה משמח אותך, מקדם אותך, מפתח אותך. רק ככה.
תזכור שמותר להגיד לא.
תדע שאנחנו מאחורי כל החלטה שלך. תדע שתמיד יש לך מקום באמצע המיטה של הגדולים להיות עוד קצת קטן, גם כשתהיה בן 70, תדע שלהנות זה כל כך חשוב. שיט קורה בכל מקרה. תחיה במקסימום. עם מינימום של עזרה חיצונית. (כן אני מתכוונת לסמים ואלכוהול) תרקוד את עצמך לדעת, תשיר חזק בכל הכח, תאהב בלי לפחד שיכאב, תגיד מה אתה חושב בקול רם, תטייל על כל שעל ופסגה.
ילד, שמור עלייך. בתשומת לב רבה. קודם בשבילך ואז גם בשבילנו. אנחנו רק נראים קשוחים. רועדות לנו הביציות והביצים. מרשה לעצמי לכתוב גם בשם אבא.
אנחנו אוהבים אותך אל האינסוף ומעבר לו.
ואנחנו כאן. תמיד.